Chasidut על שמואל א 2:7

ועל פי זה פירשתי גם כן הפסוק שאמרה חנה (שמואל א' קפיטל ב') אל תרבו תדברו גבוה גבוה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות, (שמואל א' ב ד) קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל, (שמואל א' ב ה) שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו וכו' עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה, (שמואל א' ב ז) ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם, (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. כי הנה האפקורסים אומרים שהם מגביהין אותו מאד מאד, עד שאומרים שהוא נעלה מכל ידיעה. והנה הכופרים הללו ימ"ש פוסקים עליו ית"ש ויתעלה ח"ו סכלות גמור, כמ"ש המורה בחלק שלישי פרק ששה עשר, שכתב על דעת האפקורסים האלו וזה לשונו: ועתה פסק עליו בסכלות, והיות כל מה שבזה העולם התחתון נסתר ממנו לא ישיגהו, עכ"ל תיפח רוחם וזכרם של הכופרים האלו. והנה מבואר במחקרים מופת שהשי"ת פועל ברצון ולא בחיוב, דהיינו פועל בטבע, כמו שטבע האש לשרוף ולחמם, וטבע השלג לקרר, שהפועל בטבע אינו יכול על הפכים, דהיינו אם טבע האש לחמם, אם כן אין טבעו לקרר, ואם כן אינו יכול רק לחמם ולא לקרר, וההיפוך בשלג. אבל הפועל ברצון הוא יכול על הפכים ברצונו, ואם כן השי"ת שנראה ממנו פעולות הפכיות, ודאי שהוא פועל ברצון. ועל ידי זה מבוארים הפסוקים הנ"ל, דהרשעים הללו אף שאומרים שדעתם לרוממו מאד, בפיהם כבדוהו לדעתם, ולבם רחוק ממנו ובהפקירא ניחא להו לעשות מה שלבם חפץ, באמרם במחשבתם המזויפת מי רואני ומי יודעני. וידוע דעתק, לשון העתקה ממקום למקום, כמו ויעתק משם אברהם (בראשית יב ח), ויעתק צור ממקומו (איוב יח ד). והנה הרוממות שיצא מפיהם להשי"ת, הוא העתקה מהשי"ת. והנה חנה כאשר ראתה פעולות הפכיות כי עקרה היא, וילדה שבעה ורבת בנים אומללה, פתחה פיה בחכמה כנגד כל האפקורסים ואמרה אל תרבו תדברו גבוה גבוה, דהיינו שאתם אומרים שהוא גבוה גבוה עד שהוא נעלה מכל ידיעה והשגחה ורצון, ובאמת יצא עתק מפיכם ובהפקירא ניחא לכו, כי אל דעות (מוסב הטעם על אל תדברו), כי באמת אל דעות ה' ולא כמו שהרשעים האלו פסקו עליו בסכלות ח"ו, והראיה ולו נתכנו עלילות דהיינו קשת גבורים וכו' עד סוף הענין, והיינו פעולת הפכיות, ושמע מינה שהוא ברצון, כנ"ל ביאור הכתוב.

וּבִשְׁבִיל זֶה תִּקְּנוּ לָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וְהַנְּבִיאִים לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר כְּדֵי לְהַזְכִּיר אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם מַתַּן תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל עָלֵינוּ קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן עִקַּר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁבּוֹ נִתְּנָה תּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל, אֲבָל אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהָלְכוּ שְׁלשָׁה יָמִים וְכוּ', תִּקְּנוּ לִקְרוֹת בְּצִבּוּר גַּם בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, כִּי רָאוּ שֶׁאֵין מַסְפִּיק לְהַזְכִּיר בְּשַׁבָּת לְבַד עַל כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, עַל-כֵּן תִּקְּנוּ לִקְרוֹת גַּם בְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, לְהַזְכִּיר בְּתוֹךְ כָּל שְׁלשָׁה יָמִים מַתַּן תּוֹרָה בְּסִינַי שֶׁנִּתְּנָה לִשְׁלשָׁה יָמִים, כִּי הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר (אִיּוֹב לג), כִּי בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עַל כָּל אָדָם עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה מְאֹד וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הִתְחַדְּשׁוּת הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא יוֹם וָלַיְלָה אוֹר וָחשֶׁךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל פָּסוּק (דְּבָרִים כט), "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם וְכוּ'", שֶׁנֶּאֱמַר אַחַר הַתּוֹכָחוֹת, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל וּלְהָאִיר לָכֶם וְכָל הַתּוֹכָחוֹת וְכוּ', הֵן הֵן הַמַּצִּיבִין אֶתְכֶם וְכוּ' כִּי לְעוֹלָם יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה וְגוֹמֵר בְּרַחֲמָיו תָּמִיד כִּרְצוֹנוֹ וְעַל-כֵּן יְחַיֵּנוּ מִיּוֹמַיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (פֶּרֶק צא) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית מב), "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְכוּ'", שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁהֶה הַצַּדִּיקִים בְּצָרָה שְׁלשָׁה יָמִים וְכוּ'. וְכֵן לְדָוִד וּלְיוֹנָה וְכוּ', כִּי הוּא יַכְאִיב וְיַחֲבשׁ יִמְחַץ וְיָדָיו תְּרַפֶּאנָה וּכְתִיב (שְׁמוּאֵל א ב), "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסוֹף הֲלָכָה זֹאת) וּבִשְׁבִיל כָּל זֶה קוֹרִין בַּתּוֹרָה בְּצִבּוּר בְּנִגּוּן וּבִטְעָמִים בְּכָל שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אוֹתָנוּ בְּתוֹךְ כָּל שְׁלשָׁה יָמִים יוֹם מַתַּן תּוֹרָה בְּסִינַי לִשְׁלשֶׁת יָמִים וְכוּ', כְּדֵי שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נַזְכִּיר בְּכָל יוֹם וְיוֹם שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה אֶצְלֵנוּ מֵחָדָשׁ, שֶׁזֶּה הָעִקָּר וְכַנַּ"ל: